מהי הזכות לפרטיות?

המלה "פרטיות " באה מהמלה "פרטי", שפרושה: משהו ששיך רק לי או למשפחה לי ולא לכולם. למשל, שמי הפרטי שיך רק לי, ובשעור הפרטי המורה מלמד רק אותי ולא את כל הכתה. כמעט כל אחד זקוק לפרטיות, כלומר לדברים שיהיו רק שלו, או למקום שיהיה רק שלו, או לזמן שבו יוכל להיות לבד רק עם עצמו.

הזכות לפרטיות היא הזכות שלנו לקבל מרחב פרטי משלנו. הכוונה היא למרחב פיזי (כגון: הבית שלנו, הגוף שלנו) אך גם למרחב של מחשבות, של שיחות, של מכתבים וכדומה.

הזכות לפרטיות, כלולה גם בהכרזת האו"ם בדבר זכויות האדם (סעיף 12), וזה נוסח הסעיף:

"לא יהא אדם נתון להתערבות שרירותית בחייו הפרטיים, במשפחתו, במעונו, בחליפת מכתבים שלו...".

לפי נוסח ההכרזה, המשמעות של הזכות לפרטיות היא שאסור להיכנס ללא רשות לענייניו הפרטיים של האדם ושאסור להתערב בהם. מכאן אפשר להבין שהזכות לפרטיות היא חלק עיקרי של הזכות לכבוד.

לזכות לפרטיות יש כמה פנים:

1. הגנה על מרחב פיזי פרטי – כולל הבית הפרטי שלנו, התיקים שלנו.
2. הגנה על מידע ועל רעיונות – לכל אדם יש מידע ורעיונות משלו, ואסור להתערב בהם. במסגרת זו מוגנים גם המכתבים שאנחנו כותבים, שיחות פרטיות שלנו, שיחות טלפון והודעות דואר אלקטרוני. היבט זה מעורר שאלות על המעורבות של ההורים בפרטיות של ילדיהם. למשל: האם מותר להורים לקרוא ביומן הפרטי של בנם או של בתם? ואם כן – באילו מקרים?
3. הגנה על גופו ועל בריאותו של האדם – גופו של אדם שייך רק לו. לכן אסור לגעת בגופו של אדם ללא הסכמתו (וזה כולל רופאים).

מתי מותר להתערב ברשות הפרט?

חשש לביטחון האנשים – לכל אחד מאתנו יש מרחב פיזי פרטי. במרחב זה אסור לאדם אחר להתערב ללא רשות. היבט זה מעורר שאלות, כגון: אם יש חשש לפיגוע, האם מותר למְאַבְטְחִים לחפש בתיקים (הפרטיים) של אנשים בכניסה לקניונים, למועדונים או לבית-הספר?

חקירה פלילית – אמנם הבית של אדם הוא מרחב פרטי שלו, אך במקרים מסוימים צריך להיכנס אליו, למשל: כאשר האדם חשוד במעשה פלילי. במקרה כזה מותר לשוטרים להיכנס אל ביתו הפרטי של החשוד ולערוך חיפוש, אך רק לאחר שקיבלו מבית המשפט צו חיפוש. כדי לתת את צו החיפוש על המשטרה לשכנע את בית המשפט שחיפוש הזה הכרחי לחקירה של פשע.

הזכות לפרטיות מתנגשת בזכויות אחרות

כפי שראיתם, במקרים מסוימים הזכות לפרטיות מתנגשת בזכות לביטחון. למשל: בגלל חשש לביטחון שלנו בביקור בקניון, אנו מסכימים שתיפגע הזכות שלנו לפרטיות, ומאפשרים למאבטחים לבדוק בתיקים ובמכוניות, שהם רכוש פרטי.

הזכות לפרטיות יכולה להתנגש גם בזכות לחופש הביטוי ובזכות לחופש המידע. למשל, כאשר כותבים מידע על מישהו – בתקשורת הכללית או בעיתון בית-הספר:

מצד אחד – זכות הציבור לדעת והזכות לחופש המידע מחייבים לפרסם את המידע.

מצד אחר – המידע עלול לפגוע בפרטיות של האדם שכותבים עליו.

חוקים בישראל

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע בסעיף 7:

לכל אדם יש זכות לפרטיות ולהגנה על צנעת חייו (צנעה = פרטי, לא לפרסום);

אין להיכנס לרשות היחיד (המרחב הפרטי של כל אדם) ללא רשות;

אין לערוך חיפוש על אדם – בגופו או בחפציו;

אין לפגוע בסודותיו של אדם, בדברים שכתב או במידע עליו.

חוק הגנת הפרטיות

בישראל נחקק חוק הגנת הפרטיות (משנת 1981), שתפקידו להגן על הזכות שלנו לפרטיות. החוק תואם את הניסוח בהכרזת האו"ם בדבר זכויות האדם.

החוק מגדיר מה פוגע בפרטיות שלנו:

1. מעקב אחרי אדם (מעקב שגורם להטרדה)
2. האזנה בסתר לדבריו של אדם
3. צילום של אדם ברשותו הפרטית
4. פרסום צילום של אדם לשם השפלתו או לשם ביזוי שלו
5. העתקת מסמך פרטי של אדם או שימוש בו ללא רשות
6. שימוש בתמונה או בשמו של אדם להשגת רווחים
7. הפרת סודיות בענייניו הפרטיים (למשל, בנושאי בריאותו)
8. מסירה של מידע על ענייניו הפרטיים של אדם
9. פרסום מידע על אדם שהושג בדרכים של פגיעה בפרטיות
10. פרסום מידע הנוגע לחייו הפרטיים של אדם, לבריאותו או להתנהגותו ברשותו הפרטית.

	הדפסה
החומר במאגר זה הינו לשם שימוש פרטי ולשימושם של מורים ותלמידים לצרכים לימודיים בלבד. אין להפיץ, להעתיק, לשדר או לפרסם חומר כלשהו מתוך המאגר, ללא הסכמה מראש ובכתב של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) וכן של בעלי זכויות היוצרים השונים.
Ok Cancel