בשכונה קטנה במרכז הארץ חי לו נועם, ילד נקי וחרוץ. לנועם יש תעודה מיוחדת שקיבל מראש העיר, בליווי מכתב הקדשה מהשר לאיכות הסביבה. זוהי "תעודת נאמן ניקיון", והוא קיבל אותה כי נודע לאנשי המשרד עד כמה חשוב לנועם שכל אתר שבו הוא מטייל, באזור שבו הוא חי - יהיה נקי: נקי מבדלי סיגריות, מקליפות קלמנטינות וממסטיקים שדבוקים על הספסלים.

נועם השיג לו ולחבריו הקרובים תעודה כזו, כדי שיוכלו להסתובב בשכונה ולתפוס אנשים שמלכלכים את שכונתם היפה והירוקה. נועם וחבריו הם נאמני ניקיון מכוח חוק שמירת הניקיון. אין הרבה ילדים שדואגים כך לסביבתם. נאמני ניקיון דואגים לאכוף את החוק שאוסר ללכלך את המקומות שהם מחוץ לבית הפרטי שלנו, כלומר- כל מקום ציבורי.

(זכויות יוצרים: דניאל פוירשטיין)

נועם וחבורתו הסתובבו אחר הצהריים בשכונתם וראו איש מבוגר עומד בתחנת האוטובוס. כשהאיש סיים לעשן את הסיגריה שלו, הוא השליך אותה למדרכה ומעך אותה. משראתה החבורה שהאיש אינו מתכוון להרים את הסיגריה המעוכה ולהשליכה לפח, מיהרו אליו וביקשו ממנו, תוך כדי שהציגו לפניו את תעודותיהם, להרים את הסיגריה שהשליך.

האיש צחק להם ואמר: "מי אתם שאקשיב לכם?"... נועם לא התרגש, והודיע לו: "יש משהו שאתה כנראה לא מבין, אדוני. התעודה שיש בידינו מחייבת אותך לומר לנו מה שמך. אם לא תשליך מיד את הסיגריה הזאת לפח, אחד מחבריי הנמצא עכשיו במשטרה, יודיע לשוטרים שיש כאן עבריין שמלכלך את הסביבה, והם יבואו לעצור אותך. אחרי כן, כנראה, תקבל עונש של מאסר עד שנה או קנס כספי. אתה עדיין יכול לבחור אם להקשיב לנו או לא".

האיש הבין את המסר, הרים את הסיגריה וזרק אותה לפח הקרוב שעליו הצביעו חבריו של נועם. שמחים ומרוצים המשיכו נועם וחבורתו לוודא שאיש אינו מלכלך את השכונה. לפתע עברה מכונית, שאחד הנוסעים בה השליך מחלונה שקית ובה זבל. ליאור שלף במהירות את הפנקס והעט, שהיו מוכנים אצלו, ויאיר הקריא לו את המספר על לוחית הרישוי של המכונית.

עם המספר שרשמו, הם פנו למשטרה ונעזרו בשוטרים כדי לגלות מי הוא הנהג המלכלך. כך התגלה מר רפשי, שכנראה הוא זה שהשליך את השקית.

מר רפשי הגיע לתחנת המשטרה כפי שביקשו ממנו, ושם נשאל אם הוא זה שזרק את השקית. מר רפשי ענה: "מה פתאום? חס וחלילה! לי אכפת מאוד מהסביבה... זה היה בני שזרק את השקית מהחלון. הוא בן 6, אתם מבינים..."

השוטר השיב לו: "אתה היית אמור להשגיח שהוא לא ישליך שום פסולת אל מחוץ לרכב. מכיוון שהוא עדיין לא בן 13 ואתה היית המבוגר האחראי עליו ברכב - אתה גם בעל הרכב - אתה תהיה זה שמקבל את העונש על לכלוך הרחובות".

באחד הימים ראו נועם וחבורתו לכלוך מושלך מחלון אוטובוס מלא בנוסעים. יש להם דרך אחת בלבד לטפל במקרה כזה: הם הרימו בעצמם את הלכלוך והשליכו אותו לפח. על לכלוך שנזרק מהאוטובוס אי אפשר להאשים את הנהג, כי לפי החוק (וגם לפי ההיגיון) הנהג אינו מסוגל להשגיח על כל נוסעיו ולשמור שאיש מהנוסעים לא ישליך אשפה מהחלון.

הילדים המשיכו להסתובב בשכונה, עד רדת החמה, שמחים על עוד יום מוצלח של נאמנות לניקיון השכונה שבה הם חיים.