חוק הסעד קובע שכל אדם זקן או חולה הזקוק לעזרה, יכול לבקש את העזרה מהמדינה, ושר הפנים יכול לקבוע שעובד סוציאלי יעזור לו. עובד סוציאלי הוא אדם שלמד במיוחד את המקצוע של עזרה לאנשים. הרעיון מאחורי חוק זה הוא, שהמדינה צריכה לדאוג לכל האזרחים שלה. על המדינה לדאוג לכך שלא יהיו אנשים רעבים ללחם, או חולים שאין להם טיפול רפואי.

לפי החוק, צריכה להיות בכל עיר לשכת סעד שתפקידה לעזור לאנשים הזקוקים לעזרה, וכל עיר קובעת לעצמה את הכללים כיצד עוזרים ולמי עוזרים. כל מי שצריך עזרה רשאי לפנות ולבקש אותה מלשכת הסעד.

הבקשה תגיע לוועדה שבה חברים אנשי מקצוע, הם יבדקו את הבקשה ויענו במכתב לפונה, אם הוא יכול לקבל את העזרה ואיזה סוג של עזרה יקבל. אם האדם הפונה אינו מרוצה מהתשובה הוא יכול לבקש שוב מוועדה בדרגה גבוהה יותר שמטפלת בפונים מכמה ערים, ויהיו בה עובד סוציאלי ושני אנשים שהשר ימנה. אותה ועדה יכולה לשנות את ההחלטה של הוועדה הראשונה או להסכים איתה .

המדינה אינה מסוגלת לעזור לכולם, כי אין לה די כסף. לכן היא בודקת את מצבו של האזרח הפונה: האם יש לו רכוש, כסף? האם הוא עובד? הוועדה בודקת מה מצבו ושואלת שאלות רבות, ואם האדם אינו מעוניין להשיב אפשר לחייב אותו לתת תשובות.

המטרה בחקירה יסודית זו, היא, שהמדינה תהייה בטוחה שהיא עוזרת רק למי שבאמת זקוק לעזרה ובאמת אין לו דבר. לצורך הבדיקה יכולה המדינה לקבל כל מידע מכל משרד ממשלתי על מצבו הכספי של האדם שמבקש עזרה.

אם המדינה מגלה שהאיש שקיבל עזרה לא אמר אמת, ודווקא יש לו כסף, אפשר לבקש ממנו להחזיר למדינה את מה שקיבל.

אם המדינה מעניקה עזרה לאדם שהיה זקוק לכך, ואחרי תקופה מסוימת מצבו של האדם השתפר וכבר הוא אינו זקוק לעזרה, היא יכולה לבקש ממנו להחזיר את הכסף שקיבל. במקרה שהמדינה נתנה עזרה לאדם נזקק והוא נפטר, ואחרי מותו נודע שהוא השאיר ירושה או כסף, המדינה יכולה לבקש את הכסף בחזרה, אך זאת בתנאי שיישאר די כסף גם לבני משפחתו.