תום רוטשילד הוא ילד עשיר שחי באחוזה מפוארת. למרות שהוא כל כך עשיר, הוא הולך לבית ספר רגיל כמו כולם, ויש לו חברים רבים. אך, מה לעשות, ישנם ילדים שמקנאים בתום על שיש לו צעצועים יקרים ובגדים הכי יפים בבית הספר. יום אחד התגבשו ילדים אלה לחבורה, והחליטו לעשות הכול כדי לגלות סוד אחד מלוכלך על תום או על משפחתו. הם יפיצו את הסוד בין כולם ואז יוטל חרם על תום, כדי להשפילו.

כך, החליטה החבורה על חלוקת תפקידים בין חבריה - כל אחד מצא לעצמו דרך שונה כדי לחדור לפרטיותו של תום: עמי עקב אחריו ויוחאי האזין לשיחותיו מעבר לקיר. אדם השיג מצלמת וידאו, עלה על העץ הגבוה ביותר בשכונה וצילם את תום כשהוא שוהה בחדרו. כנרת הצליחה לצלם את תום כשעצר בצד הדרך לעשות פיפי על המדרכה. עידית חיטטה בילקוטו של תום, מצאה שם מכתב אהבה שתום כתב לסיוון, העתיקה את המכתב והחזירה את המכתב המקורי לתיק. יואב החליט להכין שלט גדול עם תמונתו של תום, שיהיה כתוב עליו "תום רוטשילד הוא זה שהעתיק בבחינה ולא יואב אביוני", ולתלות את השלט בבית הספר.

דני היה פעם חברו של תום והם רבו. לכן, ידע דני כמה מהסודות הכי כמוסים של תום, ולמרות שתום ודני הסכימו ביניהם שלא לגלות סודות אלה, גילה דני את הסודות לחבורה שהחליטה להפיצם בכל בית הספר. וכל זה לא הספיק: באותו שבוע נולד לתום אחיין, ובשמחתו הרבה הוא סיפר על כך לכמה מחבריו הטובים ויוחאי שמע זאת. כך, המשיך יוחאי את מסירת הידיעה המשמחת, אך הוסיף לה תיבול עסיסי: האחיין נולד מפגר!

כל המעשים שהחבורה עשתה, כל אחד בדרכו שלו, הם עבירות על חוק הגנת הפרטיות. על פגיעות חמורות כאלה ניתן לקבל עונש של עד חמש שנות מאסר ועלולים להיות גם מחויבים לשלם פיצוי לתום על הנזק שנגרם לו.

(זכויות יוצרים: דניאל פוירשטיין)

החוק גם אוסר על החבורה להשתמש במידע שהשיגה: אסור לכנרת לפרסם את תמונתו המביכה של תום, שאותה צילמה. אסור לעידית לגלות לכולם שתום מאוהב בסיוון ולחשוף אלו שגיאות כתיב נפלו במכתב. אסור לעמי לגלות לכולם שהוא ראה את תום מחזיק משאף נגד אסטמה באחת הפינות השקטות בבית הספר. אסור לאדם לגלות לאיש שתום צעק על אמו ואמר לה שהוא שונא אותה. גם אם אדם, למשל, היה מגלה שתום היכה את אחיו הקטן, אסור היה לו להציג ראיה (הוכחה) זו כעובדה בבית המשפט, אם האח הקטן היה תובע את תום. ומדוע? משום שאדם השיג את הראיה בכך שפגע בפרטיותו של תום והציץ לתוך חדרו.

מאגרי מידע

החוק מתייחס גם למאגרי מידע - אלה מקומות שבהם רשומים פרטים אישיים, שהם סודיים, או שנאספו על יותר מ-10,000 בני אדם, או שיש בהם מידע שנאסף בלי שהאנשים עצמם ידעו על כך. רק לאנשים עם רישיון מותר להחזיק מידע במאגר מידע. רישיון כזה משיגים משופט מוסמך. על כל מידע שמפרסמים על אדם, חייב אותו אדם לתת הסכמה, יש לספר לו מדוע יש צורך במידע ולמי מוסרים את המידע הזה. אסור להשתמש במידע לשם מטרה שהאדם לא הסכים לה, וחייבים לוודא שאיש אינו יכול לחשוף את המידע אם אין לו רשות לכך.

זכותו של כל אחד לדעת מה כתוב עליו במאגר המידע, אלא אם כן עלול הדבר לגרום לו נזק גופני או נפשי. במקרה כזה, יימסר המידע לרופאו של האיש. כמו כן, מותר לאדם לבקש להימחק מהמאגר, אלא אם כן שייך המאגר לרשות ציבורית כלשהי.

מידע שהגיע לרשויות המדינה

יש מוסדות במדינה שמותר להם לשמור בסוד מידע שנודע להם: רשויות הביטחון, המשטרה, המודיעין הצבאי, שירות הביטחון הכללי, בתי הסוהר, רשויות המס, וגופים שקיבלו על כך אישור מהשר.

לנוסח חוק הגנת הפרטיות

לקריאה נוספת: הזכות לפרטיות