השמירה על הכשרות במדינת ישראל

אלישע הוא ילד דתי מכוכב יאיר. יום אחד למד אלישע בבית ספרו על הכשרות. הוא למד שכתוב בתנ"ך שיש מזון שאותו אסור ליהודים לאכול, ומזון זה נקרא מזון "לא כשר", "טמא".

ליהודים אסור לאכול מזון שהוגדר כלא כשר, כי אלוהים ביקש מאיתנו שנשמור על הטוהר שלנו גם מבחוץ - על ידי מעשים טובים, וגם מבפנים - על ידי שמירת הגוף ממזון שמקורו בחיות טורפות הניזונות מנבלות או מחיות מזוהמות.

בתנ"ך צוינו גם סימנים לזיהוי מזון שאינו כשר. נוסף לכך, ישנם כללים נוספים של בישול, שחיטה, גידול ירקות ועוד - שכולם מגדירים מה כשר ומה לא.

אלישע סיפר כל זאת לאמו, ושאל אותה: "כשהלכנו ביום חמישי למסעדה היפה ההיא בתל אביב, איך אפשר היה לדעת שהאוכל בה היה כשר? איך אני יכול לסמוך על מי שנותן לי מזון מחוץ לבית - ולדעת שהוא כשר?"...

"אתה שואל שאלות חשובות, בני", ענתה לו אמו. "במוסדות ציבוריים, כמו חדרי האוכל של הצבא ובכמה מוסדות ציבוריים של המדינה, יש הסכמה שנקבעה אף בחוק שהמזון חייב להיות כשר. מעבר לכך, לא כולם חייבים לשמור על כשרות המזון שהם מגישים.

יש מי שחשוב לו לשמור את כללי הכשרות ויש מי שלא. לכן, קיים "חוק איסור הונאה בכשרות".

(זכויות יוצרים: דניאל פוירשטיין)

כיצד מסייע לנו החוק להבחין מי מוכר מזון כשר באמת ומי לא?

"החוק קובע שאם המסעדה רוצה שהסועדים ידעו שהמסעדה כשרה, היא חייבת שתהיה לה 'תעודת הכשר'. זוהי תעודה שבעלי המסעדה תולים על הקיר והיא מעידה שהמסעדה אכן כשרה".

"אז מה הבעיה?" תהה אלישע, "די שייקחו דף נייר, יכתבו בכותרת 'תעודת הכשר' וכך אנשים יבואו ויאכלו בלי לדעת אם המזון באמת כשר!"...

"לא, יקירי, החוק מסביר בדיוק כיצד ניתן לקבל תעודת הכשר אמיתית. בישראל יש מוסד שנקרא הרבנות הראשית לישראל, והוא אחראי לכל מה שקשור לדת במדינה.

כדי לקבל תעודת הכשר יש לפנות לרבנות הראשית, כדי שהיא תשלח רב מוסמך שיבדוק את המסעדה. לפי תוצאות הבדיקה יחליט אם מגיעה למסעדה תעודת הכשר. גם במפעלים שמייצרים מזון יש רבנים שבודקים את הכשרות ונותנים למפעל תעודת הכשר.

הרב עורך במסעדה בדיקה מדוקדקת, אבל עליו לבדוק רק מה שקשור לכשרות המסעדה. הוא אינו רשאי לקבוע שהמסעדה לא תקבל ממנו תעודת הכשר רק משום שהמלצריות לובשות מכנסיים, שהם בגד לא צנוע לפי הלכות הדת.

למרות זאת, אם הוא סבור שאם ייתן תעודת כשרות למסעדה הדבר עלול להטעות אנשים - מותר לו שלא לתת את התעודה למסעדה.

בקיצור, החוק מונע מהמסעדות ומהמפעלים להטעות אותנו באמירה שהמזון שלהם כשר כשהוא אינו כשר. במסעדה שבה היינו ביום חמישי היתה תעודת הכשר אמיתית, לכן ישבנו ואכלנו בה".

"תודה! למדתי המון... בכל זאת, מכל המקומות בעולם, עם תעודת הכשר ובלי תעודת הכשר, אני הכי אוהב לאכול אצלך, אמא"...