יש בעולם מדינות שיש בהן מלך ורק הוא קובע כיצד תתנהל המדינה ולפי אלו חוקים, ויש מדינות - כמו ישראל - שהן דמוקרטיות. פירוש המילה "דמוקרטיה" הוא: שלטון העם. כלומר, אנו, אזרחי המדינה, השליטים של המדינה. אבל מכיוון שאי אפשר שמיליוני אנשים יהיו שליטים, אנו בוחרים מידי ארבע שנים 120 נציגים והם שמייצגים אותנו בשלטון ובניהול המדינה, והם אלו מחוקקים חוקים חדשים למעננו ולטובתנו. הבחירות לכנסת אמורות להבטיח שאנו, אזרחי המדינה, נחליט על עתידנו ועל ניהול המדינה, ולפי דעותינו בעניינים השונים נבחר את חברי הכנסת שיהיו נציגים שלנו בהתאם לדעות אלו.

חוק יסוד: הכנסת קובע את פעולתה של הכנסת, שנקראת גם "בית המחוקקים". הוא נועד לשמור שישראל תהא מדינה דמוקרטית ושיישמרו בה השוויון וזכויות האדם. מטרה זו מושגת באמצעות שמירה קפדנית של החוק על זכותו השווה של כל אדם לבחור לכנסת ולהיבחר אליה, ובאמצעות קביעת כללי משחק ברורים ושוויוניים בתוך הכנסת עצמה.

תפקידה הראשי של הכנסת הוא לחוקק חוקים, המחייבים את כלל האזרחים במדינה. חברי הכנסת אמורים לדאוג לכך שחוקי המדינה יהיו טובים, חכמים וצודקים. התפקיד השני של חברי הכנסת הוא לבקר את פעולות השלטון, להצביע על תקלות ופגמים ולוודא את פתרון הבעיות שהתגלו.

(זכויות יוצרים: דניאל פוירשטיין)

מקום מושבה של הכנסת הוא בירושלים. בכנסת יש 120 חברים בדיוק, ואם חבר כנסת מפסיק להיות חבר בה מסיבה כלשהי ממנים מייד חבר אחר במקומו. את הכנסת מנהל אדם, שנבחר על ידי חברי הכנסת מביניהם, והוא נקרא יושב ראש הכנסת.

הבחירות הן חשאיות, כלומר איש אינו יכול לדעת מה היתה הצבעתו של אדם אחר. ההצבעה מתבצעת בסתר, מאחורי פרגוד. המצביע בוחר את הפתק של המפלגה המועדפת עליו ומכניס אותו למעטפה, שאותה הוא מוסר לוועדת קלפי המוודאת שהמעטפה מוכנסת לארגז מיוחד שנקרא קלפי.

בבחירות לכנסת יש לכל מצביע קול אחד ולכן הבחירות הן שוות לכולם. רק מי שמעל גיל 18 רשאי להצביע בבחירות, ורק מי שמעל גיל 21 רשאי להיבחר לכנסת. יום הבחירות נקבע כיום חופש (שבתון) לכלל המדינה על מנת לעודד אנשים להצביע בבחירות.

לאחר קיום הבחירות סופרים את הקולות ומחלקים את 120 המקומות בין המפלגות על פי מספר הקולות היחסי שכל אחת קיבלה. לכן נקראות הבחירות - בחירות יחסיות. אחד מתפקידיה החשובים של הכנסת הוא לאשר את מינוי הממשלה.

הכנסת מכהנת ארבע שנים, שלאחריהן יש בחירות חדשות. לעתים מתפזרת הכנסת לפני שחלפו ארבע שנים, כתוצאה ממשברים פוליטיים הגורמים לחברי הכנסת להצביע אי-אמון בממשלה. במקרה כזה נערכות מיד בחירות חדשות.

לחברי הכנסת יש זכות מיוחדת הנקראת חסינות, המאפשרת להם לעשות את עבודתם ללא חשש מפני רשויות השלטון. חברי כנסת יכולים להיכנס לכל מקום, לבקש תשובות לכל שאלה מכל משרד של המדינה. החסינות של חברי הכנסת גם מגנה עליהם מפני משפט פלילי כל עוד הם חברי כנסת. הרעיון הוא למנוע מצבים שבהם מנסים להאשים חבר כנסת במעשים פליליים כדי להפסיק את עבודתו בכנסת. אם יש חשדות אמיתיים נגד חבר כנסת, הכנסת יכולה להחליט להסיר את החסינות שלו.

עבודת הכנסת נעשית במליאת הכנסת - כאשר יושבים כל החברים יחד ומצביעים על חוקים שונים - ובוועדות הכנסת - בהן קבוצות של חברי כנסת עוסקים בעניינים הדורשים תשומת לב מיוחדת בניהול המדינה, כגון: ביטחון, חינוך, כספים, כלכלה, בריאות ועוד.

על אף שהכנסת נועדה להבטיח את קיומה של הדמוקרטיה באמצעות כך שתהיינה הרבה דעות שונות ומגוונות, הרי שיש דעות שהחוק אינו מוכן לסבול. מי שמסית לשנאה ולגזענות, מי שטוען כי מדינת ישראל אינה זכאית כלל להתקיים ותומך באויביה, ומי שטוען כי ישראל צריכה לוותר על אופייה היהודי או הדמוקרטי, פסול מלהתמודד בבחירות. פסילה כזו יכולה להיעשות אך ורק באישור בית המשפט העליון. נוסף לכך, לא יכול להיבחר מי שעבר על החוק וישב בכלא בשבע השנים שקדמו לבחירות.