מושגים כלליים

חוק זה נקרא כך משום שהוא "החוק של העונשים". הוא מכיל את רשימת המעשים שבעשייתם מקבלים עונש. החוק מדבר גם על ילדים מגיל 12 שחייבים לקיים את הוראותיו, כי גם ילדים הם אזרחים בחברה ועליהם לשמור על החוק.

חוק זה הוא מיוחד וחשוב ביותר משום שהוא קובע לכולנו מה אסור לעשות ומה העונש שיקבל מי שיעשה מעשה אסור. חשוב לדעת שכולנו אנשים חופשיים ומותר לנו לעשות כרצוננו, הכול - חוץ מהדברים האסורים על פי חוק זה.

אזרחי המדינה גיבשו רשימה ארוכה של מעשים שאסור לעשות, כדי שנוכל להגן על החברה ושנסכים בינינו על כללי המותר והאסור. מי שעובר על החוק ואינו מכבד את הוראותיו, נחשב לעבריין שפוגע בחברה ולכן אנו מטילים עליו עונש, גם כדי שלא יחזור על מעשיו וגם כדי שאם ניתן לו עונש אחרים יזהרו שלא לעשות מעשה רע דומה.

מדי פעם הכנסת, שבה יושבים נציגי האזרחים, מוסיפה סעיף חדש ובו נקוב מעשה נוסף שאסור לעשות וקובעת מה יהיה עונשו של מי שלא יישמע לחוק.

לפי חוק זה, העונשים יינתנו רק מאותו היום שהחוק פורסם בו לציבור. אי אפשר, לדוגמא, להעניש את דני על מעשה שעשה כשעדיין היה מותר לעשותו, ולא היה חוק שאוסר אותו.

מי חייב לפעול לפי חוק זה?

החוק חל רק על מעשים שנעשו במדינת ישראל. אם נעשתה עבירה במדינה אחרת אזי החוק של אותה מדינה הוא שמחייב. לפעמים מדינות מסכימות לפעול בשיתוף פעולה נגד פושע.

יש פשע אחד מיוחד במינו, שבו החוק קובע שאין זה חשוב היכן נעשה - ישראל בכל זאת תעמיד את הפושע למשפט - זהו פשע נגד העם היהודי. כמו, למשל הנאצים הגרמנים שביצעו פשעים נגד העם היהודי ורצחו מיליוני יהודים. זהו פשע נגד העם היהודי. בגלל שחלק מהעם היהודי גר בארץ וחלק גר בחוץ לארץ, אז החוק הזה קובע שכל מי שפגע בחייו של אדם יהודי, בגופו, בבריאותו, בחירותו או ברכושו, רק משום שהוא יהודי - ואף אם המעשים נעשו בארץ רחוקה - גם אז הפושע חייב לדעת כי הוא צפוי לעמוד לדין בבית משפט ישראלי.

יש מעשים מיוחדים שהם כה מסוכנים עד שגם אם הם בוצעו מחוץ לישראל ניתן לשפוט את העברין בישראל, כמו למשל מי שביצע מעשה הפוגע בביטחון המדינה, או ביחסי ישראל עם ארצות אחרות, או שמישהו מגלה סודות של ישראל לאויב. חוק זה כולל גם עונש לכל מי שעושה מעשה שפוגע ברכוש המדינה או בסדר הציבורי, או מבצע מהפכה אלימה או פוגע בכלכלת המדינה, במטוסיה של ישראל או במערכת הטלפונים שלה.

מחשבה פלילית

אם דני, למשל, עושה מעשה אסור אבל לא במתכוון, אלא רק בטעות, הוא יקבל בכל זאת עונש אבל יתחשבו בנסיבות. העונש יהיה חמור פחות, כי דני לא תיכנן את המעשה, שנעשה רק בשל חוסר מחשבה. אם דני עושה אותו מעשה אבל תיכנן אותו מראש והתכוון לעשותו, אזי העונש יהיה הרבה יותר חמור.
הרעיון שמסתתר מאחורי הוראה זו הוא שהחוק הפלילי בא להעניש (ומכאן שמו: חוק העונשין). אם לא היתה כוונה רעה, אזי סולחים לאדם שטעה.

ניסיון לביצוע עבירה

אם דני תיכנן לשדוד בנק אבל לא הצליח, ייחשב גם הניסיון כפשע אסור, והוא יקבל עונש על הניסיון, גם אם לא ביצע לבסוף את השוד.

חרטה על עבירה

חבריו של דני מצליחים לפתות אותו שיבוא איתם להכות ילד אחר, אך הוא מתחרט ומבין שהמעשה אסור. אם הוא מודיע על כך למשטרה והמשטרה מצליחה להציל את הילד - אז יסלחו לדני. אבל אם דני מתחרט רק לאחר שהיכו את הילד והנזק כבר קרה, לא יסלחו לו בקלות.

מיהו שותף לעבירה ומיהו מסייע לעבירה?

נניח למשל שדני, גיל, דיקלה ונועם תיכננו לפרוץ לחנות צעצועים ולגנוב ממנה מוצרים. דני לא יכול היה לבוא איתם כי היה עליו לנסוע לבקר בני משפחה, אבל הוא עזר להם להשיג את מפתחות החנות. דיקלה ונועם נשארו מחוץ לחנות לשמור שאיש לא יבוא, והשאר פרצו פנימה אל החנות.

האם רק מי שביצע את הפריצה לחנות הוא העבריין שיקבל עונש? התשובה ברורה: לא. כל מי שהיה שותף ותיכנן לעזור, הוא מעורב במעשה האסור ויקבל עונש. כל המסייע לביצועה של עבירה הוא אשם וכולם מכונים "מבצעים בצוותא". אין זה משנה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר.

גם דני שכלל לא היה במקום, אבל עשה מעשה כדי לאפשר את ביצוע העבירה, וגם דיקלה ונועם שרק שמרו מרחוק – נחשבים כולם כמי שרצו להקל על ביצוע העבירה או לאבטח את המבצע או למנוע את תפיסת המבצע. לכן החוק קובע שהם אשמים בהיותם "מסייעים". העונש על סיוע הוא מחצית העונש שנקבע בחוק בשל ביצועה העיקרי של העבירה.

ומה אם שלחת את חברך שיבצע את העבירה במקומך? גם אז אתה אשם בשידול לדבר עבירה, כי השתדלת ושכנעת אותו לבצע עבירה. העונש יוטל עליך הגם שלא ביצעת את העבירה בעצמך.

שוב, חשוב לדעת: משדל או מסייע לא יקבלו עונש אם התחרטו ומנעו את עשיית העבירה או את השלמתה, או אם הודיעו מבעוד מועד למשטרה על העבירה לשם מניעת עשייתה.

(זכויות יוצרים: דניאל פוירשטיין)

מתי אין מענישים על מעשה עבירה?

לפי החוק, לא ייענש אדם אם עשה מעשה אסור אם איבד שליטה על תנועותיו הגופניות (כמו מעשה שנעשה עקב כפייה גופנית שהעושה אינו יכול להתגבר עליה, או מעשה שנעשה תוך כדי תגובה עוויתית, בשעת שינה וכד').

באופן דומה, אין מענישים על מעשה אם המבצע היה חולה במחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, ומשום כך הוא לא היה יכול להבין שהוא עושה מעשה אסור.

כך, גם אין מענישים אדם על מעשה שהיה דרוש לשם הגנה עצמית. לדוגמא, דיקלה לא תקבל עונש משום שהיכתה את גיא, אם היא עשתה זאת רק כדי להדוף את גיא מלתקוף אותה תקיפה שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייה, בחירותה, בגופה או ברכושה, שלה או של חברה שלה. חשוב שתדעו, דיקלה לא תוכל לטעון ל"הגנה עצמית" אם היא זו שהתגרתה תחילה בגיא וגרמה בהתנהגותה הפסולה לתקיפה מצד גיא. עליה לצפות מראש את האפשרות שכך יתפתחו הדברים.

ולבסוף, אם נניח שדני ובועז הכריחו את אורית שתבצע עבירה ואיימו עליה שאם לא תעשה כדבריהם הם יפגעו בה, ואם רק בגלל הפחד מפניהם נאלצה אורית לבצע את העבירה – הרי שבמקרה כזה אורית לא תקבל עונש. חשוב לציין כי בית המשפט לא יסלח לאורית מיד, אלא רק לאחר שיבחן היטב אם אכן באמת נשקפה סכנה חמורה לחייה, לגופה או לרכושה, ואם באמת לא היתה לה כל ברירה, אלא לנהוג כפי שנהגה.